דיוקן ודירות דיסקרטיות

ואז הם נפרדו, היא עזבה, והדיוקן נשאר. ממש מול חלון המטבח של הדירה השנייה. "אם הוא יתקשר לפני שהמגבים יתכוונו, נתפייס, וכשהם יצבעו, אז אלך לזונות", צעק בנקסי-רומאו השיכור מהחלון. הדיוקן נמשך יותר מחודש. זה היה רק קצת מפונק לא על ידי ציירים, אבל גרפיט אחרים level למטה, לשים על הפנים של יוניקה עם ריבוע שחור וכחול. עכשיו, ראפר מוקדם, פייס, הביט בקול רם במטבח המריח, בדירות דיסקרטיות צעירות ומבטיחות מהקיר.
הזמן חלף והדירות הדיסקרטיות עבדו: האמן נשאר בודד ועצוב. יום אחד, בעיצומו של התלהבות נוספת, דווינצ ' י הלונוסטנלי שלנו יצא לחצר, וביד לא יציבה, הוא הניח את ה "זוטושלאפנדרה" ממש מעל הפה המחייך של המונליזה שלו. הוא אהב כל דבר הודי, ואולי שיווה עצמו לחש לו באותו ערב את המנטרה היעילה הזו כדי לשכוח את האהבה שנעלמה.

דירות דיסקרטיות בתל אביב לבושות. ההצדעה רעמה. בנקסי-רומאו שלנו הלך בזמן הזה לזונות או לא-יישאר מאחורי סוגר של הסיפור היפה הזה, כי אחרי החגים של השנה החדשה, המוזה האובד שלו חזר בחברת החתול והמזוודה.
היא עמדה על מפתן הדלת, דומעת, פרועה. "אני אוהב אותך!"היא פלטה. "שם בעגלה כתבתי שיכור, בטח, אבל הכל נכון ורציני. וקניתי את הטבעת…", הוא מלמל מבולבל. היא לא יכלה להסיט את מבטה מצווארו. "היקי. נכון. באבו נהג. אולי לא אחת. לא, לא, לא. אני חושבת שעזבתי. אז אין בזה בגידה רשמית… אבל חבל! איך זה?! לא, בן זונה. בסדר, אני אשאל אותך בבוקר."היא חיבקה אותו, מתמוססת לחום הילידים.
לאחר שהתעורר לניחוח הקפה הטרי, הוא התחמם לזמן קצר, ואז בלחש פתאומי של " דירות דיסקרטיות!"מיהר למטבח. היא ישבה על אדן החלון עם כוס. "לא צבוע! עדיין כאן! כל כך מגניב!"היא צייצה. הוא הביט בזהירות מהחלון. השלג השופע של אתמול הציף את הדיוקן בחצי. הוא נשם לרווחה. "הנה זה… חלק קטן פישל מלמטה. הממקינים. אבל זה כלום, אני אעשה מסכה אופנתית קוביד מעל. כמו החתול שלך. זה יהיה יפה."היא, בקושי הקשיבה, חייכה לרווחה ונישקה אותו על כתם הצבע על צווארו, שהראה עדות ללילה חם בערב.
"זה מה שזה אומר-זיון עמוס בזמן", חשבו שניהם.