מיניות? כמובן. במהלך לימודי המכללה, הייתי עסוקה במחשבות על העניין, חפץ בו ופיתחתי תכניות כיצד להשיג אותו, בדיוק כפי שרבים עושים. אך מבלי להיכנס לפרטים, הגוף שלי שונה מהגופים של אחרים.
אני סובלת מצורה נדירה של ד dwarfism בשם דיסטרופית דיספלזיה, שנקראת גם דיספטוריפיק דיספלזיה. חיי כוללים סדרה של ניתוחים וטיפולים רפואיים אינטנסיביים. לכן, השאלה איך אתה תופס את עצמך כבעל תפקוד מיני כאשר חייך מתאפיינים ברצף של תקלות רפואיות והתערבויות, היא שאלה מורכבת. לא פעם הרגשתי שנדרש הצבא של חיילים כדי לאבד את התמימות המינית שלי.
כשהכרתי את אריק לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, היינו חברות בכת דואר ועסקנו ביצור חבילות טיפול ואהבה. בהזדמנות לא צפויה, נסעתי לצפון קרוליינה לפגוש אותו פנים אל פנים לפני שיוסי יצא למבצע נוסף באריק. הוא סיפר שלא פגש מישהו עם דיספلاזיה לפני כן, ואני מעולם לא הייתי על חופי הקרוליינות לפני כן, כך שמדובר היה בשני הצדדים על “שדות חדשים”. אריק היה גבוה, בגובה שישה רגליים, עם שיער כהה ומסודר בסגנון “היי אנד טייט”, מעשן סיגריות ומשתמש בביטויים גסים באופן תדיר. על זרועותיו וגב היה קעקועים רבים, וסגנונו היה שונה מכל שייצגתי עד כה. הרגשתי חוסר אפשרות להתאים את עצמי אליו, אך היתה לי גם כמיהה להיות קרובה אליו.
בגיל 25, זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בקשר בוגר. זה היה בדיוק מה שחלמתי עליו — אך במקום ליהנות מזה, נמנעתי מפיזית, מתוך חשש וביטחון עצמי נמוך. כשניסיתי להסתכל על עצמי במראה, ראיתי בעיקר את סימני הניתוחים שהיו חלק מתהליך תיקון העקמומיות של עצמותיי.
בכל הזדמנות שהיינו ביחד, אריק התהדר בפני חבריו בתהליך הארכת העצמות שעברתי כמתבגרת והקושי שהתגברתי עליו. הרחבתי את גפיי ב-14 אינץ’, מה שהפך אותי לגבוהה יותר מ-4 רגל ו-10 אינץ’ – ההישג הגבוה ביותר עבור מישהי עם דיספטוריפיק דיספלזיה. זה היה תהליך קשה ומאומץ, אך גם סימן לכך שאוכל לעמוד בכל אתגר שצוות הצי של הצבאות יפזר עלי. זה גם עורר בו תשוקה כלפיי. אך עם זאת, לא הרגשתי סקסית.
“העור שלך רך כל כך,” אמר אריק בזמן שהעביר אצבעות על הפערים החרוטים בעורי, שנוצרו בעקבות ברגים, תפרים וסיכות שהשתמשו בניתוחים. לעומת זאת, הסימנים שלי נראו לכאורה כמו גומי. הוא הזיז את שיערתי הצידה והושיט את שפתיי אליו. ידו השנייה תפס את ירכי, ואני אמרתי במהירות, “אני לא מרגישה טוב,” והלילה הסתיים.
היו שאלות שגרמו לי להתרגש — האם אוכל להיות עם גבר שאינו מוגבל? איך זה ייראה? האם אוכל לעמוד בפניו? והשאלה המרכזית שהייתה הכובעת על כולן: האם אהיה מצליחה בכל זאת, למרות שאני עם דיספלאזיה? אני משערת שזו שאלה שעולה בכל אישה עם מוגבלות. בפועל, דיספלאזיה מלווה במפרקים קשים, שרירים מתוחים וכאבים שמקשים על תנועות רגילות, אפילו פשוטות כמו להניח גרביים או לבצע תנועות פשוטות כמו “הגלגלון” (שכיבה על הידיים והרגליים יחד). ללא ספק, היכולת לבצע תנועות יומיומיות בסיסיות היא מאבק יום-יומי.
עוד: אכן, אני אישה עם מוגבלות ואני אוהבת לקיים יחסי מין
שאלה נוספת שעולה באי נוחות היא — היות שיש לי דיספלאזיה, האם מותר לי לנסות קשר עם גבר בגובה רגיל, או שעליו להיות מושפע מ”פטריש קטן”? אני מודה שלא חפצתי מעולם בגברים עם דיספלאזיה, אלא זו רק ההעדפה שלי. זה פשוט עניין של טעם — אני מוצאת גברים כהי שיער יותר מושכות לעומת בלונדיניים. וגם, לא יצא לי להיפגש עם מישהו כזה. אמנם, ההעדפה שלי עלולה להיראות קשה, אך עבור אישה שכל חייה נלחמת על הכותרת “הקטנה”, ההצעה לצאת עם “המין שלי” הינה סוג של אפליה.
שבוע לפני הטיול השלישי שלי לצפון קרוליינה, צפינו בחבורות של סרטים עם סצנות רומנטיות חמות וכוכבים מושכים. סצנת הווליבול ב”Top Gun”, סצנת הריקוד ב”Dirty Dancing”, הרגעים המתחממים ב”Risky Business”, ועוד, רק הבליטו בפני את המוגבלות הפיזית שלי, והקושי באהבה כפי שהחברה מכתיבה. זה רק מחמיר את תחושת חוסר היכולת שלי לתפקד מול סצנות נורמטיביות.
“עשיתי סקר על המלון שבו נשנינו בו על חוף רייטוויל. אנחנו קרובים לים, וזה ממש נעים,” הוא אמר. חששתי מאוד — חוף הים פירושו להרגיש חשופה מאוד, לחשוף הכל. עברתי מחלום על קיום יחסים באוניברסיטה לנסות להימנע מזה בכלל.
החדר היה מהמם, סוויטה עם נוף ישיר לים. בלילות ישבנו זה לצד זו על המרפסת, מחבקים וצוחקים, מתנשקים עד שהשפתיים שלנו נגרמו. בסוף, עלינו אל המיטה. הריח של סיגריות ופחמן שנדף מאפר של מלחמה היה נוכח גם שם. במובנים מסוימים, גם אני הצטרפתי אליו, ואפשרתי לתוך האהבה להיכנס למרות המוגבלות שלי. חשבתי למה הוא מוצא בי כל כך הרבה יופי, כשאני לא מבינה את זה. אך לא חובה להבין, כי יופי הוא תמיד בעיני המתבונן.
עוד: מיתוסים מזיקים על dating עם מישהו עם מוגבלות
אריק העריך והוקיר את כל מה שעברתי. הוא אמר שזה הפך אותי לייחודית בשמו, ושזה מה שמבדיל אותי מנותני שירות אחרים. אם אני לא אצליח להעריך את ההישגים שלי ולהתגבר על החששות, איך אוכל להציע אמפתיה כשהוא יצא למבצע? התשובה הייתה מפחידה יותר מלהיות חשופה — כי היא איבוד אהבתו.
על המיטה, הוא משך את ידו מתחת לחולצתי, ליטף את חלק אחורי גבי ואז לפת את הכפתור של מכנסיי ג’ינס. הרוח המלוחה והנושקת לים תפסה אותי ללב ים. סוף סוף שיחררתי את עצמי.
בימים שאחר כך, הלכתי בחופשיות בתוך החדר — בגב נקי ועם בגדיי, אפילו התקלחתי עם הדלת פתוחה. זו הייתה החוויה החופשית ביותר שהייתה לי בחיים. לא יכולתי לבצע תנועות מורכבות כמו “הגלול” או “הפוך פרה”, אבל אהבתי את אריק בדרך שלי.
הבנתי שהחששות משיבושים בתפקוד הם חוצי תרבות ומעמדות, ושהאהבה לא עודפת על מידות הגוף או המוגבלות. זה חלק ממה שמחבר בין אנשים, בכל הצורה והגודל. כולנו שואפים למצוא איתנו שותף שמבין ומעריך אותנו באמת.
