ראשית מגיע האהבה, אחר כך הנישואין ואז בא התינוק בעגלה.
המשפט הזה מושרש בכולנו, פעמים רבות בלוי, כמו שיר ערש בגיל הגן, כשילדים משחקים בפינות of playground והילדים שומעים שההורה רוצה להחדיר להם את הרעיון שהאהבה היא סוד העולם. עם זאת, בזמננו המודרני, סגנון הפיתוח של מערכות היחסים נראה שונה, ומתאר תהליך שיותר קשור בהכרויות, בחינות והגעה להבנות מעשיות שבהן שני הצדדים מגדירים את טיב הקשר ביניהם באופן מודע ומבוסס על הבנה הדדית.
בתרבות העכשווית, התהליך נוטה להיות מורכב ומגוון יותר: קודם פוגשים באירועים חברתיים כמו מסיבות או אירועים משותפים, אחר כך מבלים יחד במסגרת קבוצות ידידות או פעילויות משותפות, ומשם עוברים לסבב של תאריכים שבהם מתחילים לדבר על “הגדרות היחסים” – כלומר על מהות הקשר ומידת ההתחייבות. לאחר מכן, מגיעה ההכרזה על אהבה, הליכה משותפת לגור ביחד, ואולי גם חתונה, לפני שמגיעים להקמת משפחה ולהולדת ילדים.
המסלול המסורתי וההבדלים הפרקטיים
אני והבעלי הלכנו בדרך המסורתית יותר. במבט לאחור, ההחלטות שקיבלנו הושפעו מאוד מאמונתנו ומהעובדה שאנו גרושים בערים שונות בארץ, מה שהוביל לכך שלא חיינו ביחד בתקופת ההיכרות הראשונה. בעת שנכנסו לקשר, לא אמרנו “אני אוהב אותך” מיד, ולא באופן מיידי לאחר מספר חודשים, אלא התברר שהאמרה הידועה הזאת הושמעה בין שנינו רק כשהגענו להצעה formal של נישואין. ההחלטה להיות מודעים ולכוון את הקשר שלנו הייתה מכוונת ומחושבת, והכוונה הייתה שאותן שלוש מילים חשובות – “אני אוהב אותך” – יישמעו מתוך מחויבות ואחריות, ולא מתוך רומנטיקה רגעית בלבד.
הדימויים וההבנות החדשות באהבה
אנשים לרוב רואים באהבה את הרגש הסנטימנטלי, את הפרחים ביום ולנטיין, את מי שמרכיב את התמונה בפייסבוק, את האדם שמביא לנו “פרפרים בבטן”. אך בעינינו, אהבה היא לא רק ההרגשה החיובית הזו, אלא יותר מזה. אם אהבה הייתה רק התחושה הלא מודעת, הסוערת והמתפתלת שאנו חשים, היינו עלולים למצוא את עצמנו במצבים רבים בהם לא היינו מרגישים באותה הרגשה, בשל קשיים, תסכולים, אלימות מילולית או חוסר סובלנות.
כן, בעלי משרה לי פרפרים. הוא גבוה, חמוד, דובר שתי שפות, ומפתיע אותי עם קנחות ספונטניות של מאפים קטנים ופינוקים. אך אני יודעת שגם אם אני אוהבת אותו, לא תמיד התאהבות תספיק כדי להתמודד עם כל המגרעות והבעיות שצצות במערכת היחסים היומיות, כמו חוסר סבלנות, הרגלים מעצבנים, חילוקי דעות, עומסים יומיומיים, ומצבים שבהם גם אנחנו מרגישים שהאהבה לא תמיד מספיקה כדי לעבור את הקשיים.
אהבה חייבת להיות החלטה מודעת ומתחשבת. היא כוללת בחירה יומיומית להמשיך לאהוב, למרות ההתרחשויות והקושי. ולכן, אנחנו לא אמרנו “אני אוהב אותך” בקלות, אלא שמענו את ההצעה הרשמית והמחייבת של בעלי – שהבטיח לי שיידאג לי לעוד שנים ארוכות, ולמרות הרומנטיקה, היה ברור שהאהבה שמרכב אותה היא לא רק פעולה רגשית עכשווית, אלא מחויבות ואחריות בין איש לאישה.
הנחיות ותפיסות על אהבה אמיתית
אקח דוגמה מהשיר של קייטי פרי, שאחריו נמשך רובדי תרבות הפופ: “Not Like the Movies”. שיר זה מתאר סיפור רומנטי רגשי ומרגש עם דימויים של אהבה נצחית, שאחרי הכל, מתברר כי במציאות הרבה פעמים, הדברים לא מתרחשים באופן מושלם ומרגש כפי שמוצג בסרטים. אכן, לא כל רגע במערכת היחסים הוא רומנטי, כיפי ומושלם. החיים הם גם חוויות לא תמיד חלקות, וישנם ימים שאת כועסת, עייפה, מותשת, ובעלי עושה מעשים מעצבנים. זה חלק מהחיים המשותפים, והם דורשים עבודה, סבלנות, והחלטה מודעת להישאר יחד תוך כדי התמודדות עם אתגרים שונים.
האהבה אינה רק רגש עז ותחושות עוצמתיות. היא החלטה שמבקשת ממך להישאר לצד האדם השני גם בזמנים הפחות מושלמים, לבלות, לתמוך, ולהיות מחויב לשותפות לטווח הארוך. זה הסוד האמיתי של מערכת יחסים מוצלחת ומשמעותית. לכן, אנחנו המתנהבים באומץ להכריז על אהבתנו רק לאחר שהתחייבנו במלוא מובן המילה – באירוע המחייב ביותר, כדי להבטיח שהאהבה תבוסס על בסיס אמיתי, אחריות ומחויבות, ולא רק על תקופה של התאהבות רגעית.
