כולם תמיד טוענים שילדי תינוקות תשמידו את חייכם המיניים. זהו תירוץ שכבש תודעה בסדרות הטלוויזיה ובסרטים הוליוודיים. למשל, תינוק מגיע, והזוג לא קיים באינטימיות מינית כמעט עשרה חודשים. הצחוק מתנגש באוזניים, והקונספט הומוריסטי נבנה על כך. אך במציאות שאינה על מסך הטלוויזיה, המצב שונה לחלוטין ויכול להיות חיובי יותר מכפי שנדמה.
כתור אמא לשלושה, אני מכירה היטב את החששות וההתמודדויות בהיריון ובמהלך השנים שלאחריו. תינוקות מכים את השינה של ההורים כמעט בליל כלולות, והדעות והחששות חובקות את המחשבות של כל אישה באשר לגופה, ליכולתה לחוש אטרקטיבית ולהיות אטרקטיבית לבן הזוג. אני זוכרת את המחשבות האלה שהיו חלק משגרת חיי, והן כוללות דאגות כמו: “האם אהיה מושכת אחרי שהגוף שלי ירגיש מתפרק?”, “האם הוא עדיין ירצה אותי לאחר הלידה?”, ועוד שאלות שנעשות חלק בלתי נפרד מהחששות ההוריים.
לעיתים קרובות, החששות האלה מוצאים את עצמם כהסברים שמקדמים את ההימנעות והפחד מלקיים יחסי מין, אך בפועל, המציאות היא שונה מאוד. הרקע הרגשי, הקרבה והחוויות המשותפות משותפות ההורות עשויים דווקא לחזק את הקשר ולגרום לתחושות של קרבה ואינטימיות. לדוגמה, זוגות שאחרי הלידה יוכלו לגלות שיחסי המין שלהם הופכים ליותר משמעותיים וקבועים, בעיקר כשהם חשים שההורות מחזקת את אלמנט השותפות והערכה ההדדית ביניהם.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי במשך הזמן יגיעו שלבים חדשים ופחות אטרקטיביים בגידול הילדים, שבהם הם הופכים להיות יותר תובעניים עם פעילויות, חוגים, שיעורי בית ושעות שינה לא סדירות. שלבים אלה עלולים להקשות על קיום חיי זוגיות אינטימיים באופן קבוע ומוחשי. לדוגמה, ילד בגיל בית ספר עשוי לשאול שאלות פרטיות או לדרוש תשומת לב באופן קבוע, ולמעשה, הם הופכים ל”מבוגרים קטנים” שמבינים את ההבדל בין החברה לבין הפרטיות של ההורים. זהו פרק שבו ההורים צריכים למצוא דרכים יצירתיות לשמר את הקירבה והאינטימיות, גם אם הם אינם מצליחים לקיים מין על בסיס יומיומי או כפי שהיה בעבר.
ילדים גדולים יותר, כמו בני תשע ולפחות בעשור הראשון לחייהם, מתחילים להראות סימנים של עצמאות ולהתאים את עצמם לסוגי התנהגות שמגבילים את הפתיחות והאינטימיות בין ההורים. למשל, ילדה בת תשע וחצי עשויה פחות להרגיש בנוח כשההורים מחבקים או מתנשקים, ואינה מעוניינת שהורים יושיטו ידיים או יקיימו מגעים חומלים בנוכחותה. ההערות “זה מעורר גועל” שהילדה תאמר בשאט נפש מהתנהגויות חיבה הן חלק ממה שהופך את המצב למאתגר אפילו יותר.
בנוסף, יש להבין כי ילדים כבר מבינים את המושגים, את ההבדל בין מבוגרים לילדים ומבצעים השוואות בין ההורים לבין דמויות בטלוויזיה ובחברה. הם עלולים להקשיב בתשומת לב לשיחות, לבחוש מעבר לתחום הפרטי והמיני, ולפתח תפיסות שגויות או להטיל ביקורת על ההורים. לדוגמה, מתנה כמו כרטיס ליום האם שבו מנכסים ההורים תואר חם כמו “החתונה החושנית” עשויה לגרום לילדה להציג שאלות שמעמימות את ההורים בפני עצמן, או לגרום לביקורת פנימית על התנהגויות שהיו טבעיות לפני שהם הפכו להורים.
בעוד שמאז ומעולם הורים חיפשו דרכים לשמור על פרטיות, ומנעו מבעוד מועד מגעים אינטימיים על סיפוקים מול הילדים, המציאות כיום מחייבת יצירתיות מתמשכת. במקום להיכנע לייאוש או לפסול את האפשרות, הורים בוגרים שמגדלים ילדים גדולים יכולים למצוא דרכים חדשות לשמר את הקשר והרגשות המיניים שלהם. לדוגמה, לינה משותפת של חברים, טיולים רומנטיים ארוכים בלי הילדים, או שיחות וירטואליות שמתבצעות כשכולם ישנים.
בסופו של דבר, זהו שלב זמני, שמצריך יצירתיות וסבלנות, והוא נושא בחובו אפשרויות חדשות לפיתוח חיי זוגיות יצירתיים ושקטים יותר. במקרה שהילדים יגדלו ויפסיקו לדרוש את תשומת הלב המתהדרת בהגבלות, ההורים יוכלו לשוב ולהתפנק בפרטיות מלאה. עד אז, על ההורים ללמוד לנהל את האינטימיות שלהם בדרכים לא שגרתיות ולמצוא את ההנאה והמגע במקום שניתן עליו לפעול תוך שמירה על גבולות ומגבלות, והכל בתוך מסגרת של משפחה מעוררת הערכה.
